פסק-דין בתיק עת"א 37814-08-11

לפניי עתירת אסיר לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות ב"שבעה" על סבו, שגידלו כאב מאז לידתו.

המשיב מתנגד לעתירה בשל המסוכנות המיוחסת לעותר, ובשל העבירה המשמעתית.

המשיב גם מצביע על הפקנ"צ שלפיה הוצאה מטעמים הומניטאריים של אבל מתמקדת בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, הגם שהמשיב בהגינותו לא התמקד בטענה זו.

בנסיבות המיוחדות של העותר, אני אכן סבור כי יש מקום להתייחס אל פטירת סבו כאילו היה מדובר בפטירת אביו, וליתן את מלוא המשקל ההומניטארי לרצונו של העותר להשתתף ב"שבעה".

מקובל עליי הסברה של ב"כ העותר לסיטואציה המשמעתית בעניין הנעליים. הן הנסיבות שלא נספרו; והן העונש שהושת,  מצביעים על אופייה המינורי של העבירה. אני סבור כי בנסיבות כאלה גובר השיקול ההומניטארי על הרבב המשמעתי.

העניין העיקרי בעיניי הוא שאלת המסוכנות.

בהקשר זה הוצגה לפניי ידיעה מודיעינית אחת, שלפיה העותר משתייך לארגון פשיעה. לא הוצג לפניי חומר מודיעיני בדבר סכנה קונקרטית בכלל, וכזו שאינה ניתנת להפגה באמצעות תנאים מגבילים בפרט, במקרה של ביקור קצר של העותר ב"שבעה".

שבתי ונתתי את דעתי על ההיבט שבו דנתי בפסק הדין בעניינו של העותר בעת"א 56876-03-11 מיום 31.5.11. מן הטעמים שעליהם עמדתי שם, הייתי נוטה שלא להתערב בהחלטת המשיב לשלול מן העותר טובות הנאה, לולא היה מדובר באבל על האדם הקרוב לו ביותר, מלבד אמו, תיבדל לחיים ארוכים. אני סבור כי בנסיבות אלה צריכה לגבור מידת החסד, ואין מקום להתנהלות העלולה להתפרש חלילה כנקמנות. יש לקרוא, אפוא, את האמור בפסק דיני הנזכר עם הערה זו, ולהפך.

אני סבור כי הצעתה של ב"כ העותר ללוות  אישית בביקור קצר בשבעה מהווה ערובה נאותה למניעת ניצול לרעה של העותר את החופשה המיוחדת והיא אף מאפשרת שלא לכפות על המשיב את העלות הבעייתית הכרוכה בהוצאה בליווי.

לאור המקובץ, העותר ייצא לחופשה מיוחדת בת 8 שעות, ישירות לכתובת השבעה ברח' העצמאות 24/6 אור יהודה, בליווי ב"כ העותר, ובנתון לערובות המקובלות אצל המשיב.

החופשה תתבצע בתוך מועד השבעה, קרי: באופן שהיא תסתיים לא לאחר יום 28.8.11 שעה 08:00.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשע"א, 25/08/2011 במעמד הנוכחים.

<#11#>

החלטה

מטעמי הבקשה, ב"כ העותר משוחררת מהתחייבותה לעיל.

העותר ילווה על ידי ערבים אחרים שייקבעו להנחת דעת המשיב.